אלימות כלכלית, מילולית ופיזית- ספגו ב. והילדים עד אשר היא אזרה כוחות להתגרש. את קצבת הנכות שלו, היא לא יכלה לקבל כמזונות, ולכן נותרה באוויר, אף ללא קורת גג. למרות שלוש השנים שחלפו מאז הגירושין, עדיין היא רדופת סיוטים בלילות. משכורתה של ב. הולכת ברובה לשכירות, וכך- בסוף חודש היא נותרת ללא שקל בכיסה. שכנים טובים מסייעים בהלוואות מידי פעם, אותם היא מחזירה לאט לאט, או לא מחזירה בכלל. וב. וארבעת ילדיה, שחיו במציאות חיים כה קשה- ממשיכים את הסבל- אבל באופן אחר. עניות, בושה ומחסור. רגע רגע. שעה שעה. אין הנחות לכאב. רק לדמיין את האור שידלק בעיניה של ב., לקבל את הסיוע שלנו במזון- וכל אחד תורם לה מיד. אי אפשר אחרת. היא כל כך אומללה. וכל כך מסורה. שלנו נותר רק לתת.